הרעיון לקוח (באישור!) מהלוגו של קבוצת האבות בפייסבוק 'אבא פגום'

גם אני חלק מהקבוצה הזאת בפייסבוק. יש משהו כל כך מנחם בביחד הזה, באוזן הקשבת, בכוח הזה של הביחד. ככה זה גם בברסלב.

כל שנה באומן אני מסתכל מבחוץ על כל האלפים שמגיעים אל הרבי בראש השנה וחושב לעצמי 'יא אללה כמה כאב יש בעולם. כמה קושי. כל אחד מהאלפים סוחב על הלב שלו איזה קושי, איזה כיווץ, איזו ישועה שהוא מתפלל שתגיע...'

הפגם הוא לא חלילה במובן השלילי-הפגם הזה הוא מה שהופך אותנו למה שאנחנו.

אנחנו חסרים.

אנחנו פגומים.

אנחנו שבורי לב.

והצדיק הוא היחיד שיכול לרפא את הפגם הזה.

אשרינו שזכינו!