בתורה ו' בליקוטי מוהר"ן (ספר המאגד את כל תורות רבי נחמן) אומר רבנו כך:

'כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום'

יש משהו קסום בקריאה הזאת של רבי נחמן לאדם להחשיב את עצמו פחות.

אנחנו חיים בעולם בו האדם מרגיש כי הוא מרכז העולם-הכל סובב סביבו, הוא הכי חשוב והכל אמור להתקיים על פי רצונו..

בדיבור הזה רבינו מלמד אותנו מהי ענווה-להבין שדבר היחיד הראוי לכבוד הוא 'המקום', 'המקום' הוא כינוי לה' יתברך- על פי מדרש האומר שאין העולם מקומו אלא הוא מקום העולם-הכוונה היא שה' יתברך הוא זה שמכיל את העולם ומנהיג אותו ולא להפך..

כל דבר שמביא לי כבוד מזמן לי התבוננות למעלה-להבין שהכבוד הזה לא שלי, מישהו שלח אותו אליי..

זאת וואחד עבודה לוותר על כבוד שנותנים לך.

בדרך כלל אני מתמלא בגאווה.

לפעמים, ממש לעיתים רחוקות, אני מצליח להזכיר לעצמי שהכל מאיתו יתברך.

גם הכבוד הזה.